החותמת "זיכינו את חשבון המוטב" אינה יכולה לרפא את הפגם שבאי חתימת הנפרע על השיק

רקע

עניינה של תובענה זו, בשיק שמספרו 2510827, ע"ס 43,000 ש"ח, זמן פירעון 12.10.01 (להלן: "השיק" או "השטר"), שהוצג לפירעון ע"י הבנק-התובע וחולל, עקב הוראת ביטול של הנתבעת-כמושכת השיק.

לנתבעת ולבנק-התובע אין כל קשר חוזי או מסחרי והנתבעת בלאו הכי, אינה בעלת חשבון או לקוחה של הבנק.

"היריבות" בין התובע לבין הנתבעת, נובעת מהשיק שנמשך ע"י הנתבעת ו"התגלגל" דרך שתי "ידיים" נוספות, עד שהופקד בחשבון עו"ש של אחד מלקוחות הבנק. 

השיק התגלגל והגיע לידי הבנק-התובע באופן הבא:

הנתבעת משכה את השיק מחשבונה בבנק המזרחי המאוחד - סניף גבעתיים, ומסרה אותו לחברתה - הגב' לילי פרי (להלן: "הגב' פרי"), כאשר רק חתימתה מתנוססת עליו (ללא פירוט הסכום, זמן הפירעון וללא שם המוטב), על-מנת שהגב' פרי תעשה בו שימוש, לצרכי עסק שניהלה, בתחום התכשיטנות.

הגב' פרי, מילאה את פרטי השיק, את סכומו (43,000 ש"ח), את זמן הפירעון (12.10.01) וכתבה, כי השיק ניתן לפקודת חברת הדר פורן געתון (להלן: "פורן").

השיק נמסר לפקודת פורן, במסגרת עסקה בין גב' פרי לפורן (להלן: "עסקת היסוד").

כך הפכה פורן לנפרעת בשיק.

השיק הופקד ע"י פורן-הנפרעת, כממסר דחוי, ביום 20.07.01, בחשבון העו"ש שלה בסניף תל מונד של הבנק-התובע, מבלי שחתמה בחלקו האחורי, חתימת היסב.

הבנק-התובע, הטביע חותמת "זיכינו חשבון מס' _____" על גב השיק, מבלי לציין את מספר החשבון שזוכה וללא חתימה של מי מנציגי הבנק (להלן: "חותמת זיכינו"), ובמועד הפירעון (ביום 12.10.01), הציג את השיק לפירעון לבנק הנמשך.

השיק חולל כאמור מסיבת נ.ה.ב. (ניתנה הוראת ביטול).

הבנק-התובע, למרות שהיה ספק אם בהעדר חתימת היסב הינו "אוחז", בחר להגיש את השיק לביצוע בהוצל"פ כנגד הנתבעת בלבד - כמושכת השיק, ולא הגיש תובענה כנגד פורן - כמי שהפקידה אצלו את השיק בחשבון העו"ש שלה.

כפי שיפורט בהמשך בהרחבה, לא ברור מדוע בחר הבנק שלא לתבוע את הלקוחה-פורן, שנותרה חייבת לו כספים לכאורה, אם בכלל, והאם בכוונתו לעשות כן בעתיד.

לא הוצגו בפניי נתונים חשובים כגון, מהי יתרת החוב של פורן, אלו בטוחות אחרות קיימות בידי הבנק כנגד חובה של פורן, אלו בטוחות מומשו, האם בידי הבנק ערבות אישית של בעלי המניות וכד'.

כשנשאל מנהל סניף הבנק, בעת חקירתו בביהמ"ש (בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת גרוסמן), מדוע לא הוגשה תובענה כנגד פורן, השיב כי: "הדברים מתבצעים אצלנו בצורה ישירה, שבאותה עת תובעים את כל הצדדים, אנו מנסים לגבות מהדר פורן  בדרכים אחרות, ולא בתביעה. החשבון בחריגה, הוא פרע חלק מהחוב". יתר על כן, אותו מנהל אישר, כי חלק מהחוב  של הלקוח אכן שולם, ולא ברור איזה חלק ממנו נזקף על חשבון השיק אם בכלל.

זו תשובה שניתן להגדירה בלשון המעטה כתמוהה, שכן היא מותירה את "הנסתר רב על הנגלה". לבנק-התובע, מכוח היותו מוסד המשרת את כלל הציבור, חובת תום-לב מוגברת, גם כלפי מי שאינו לקוח שלו. לא יעלה על הדעת, כי הבנק בטענת "אוחז" יתבע צד ג' שאינו לקוח שלו, כאשר כלל לא ברור, אם הלקוח עצמו מצוי ביתרת חובה ואם כן, מהו גובה היתרה ואילו בטחונות אחרים יש בידו.

אמנם אין מניעה שבדין, בהתקיים התנאים המתאימים, לתבוע צד ג' שאינו בעל החשבון בעילה שיטרית, אך חובת תום הלב וההתנהלות התקינה, מחייבות שיוכח לפחות, כי הלקוח עצמו מצוי ביתרת חובה, כי הוא אינו סולבנטי וכי לא ניתן לגבות ממנו את יתרת החוב, באמצעים קלים ומתבקשים יותר, חלף פנייה לצד ג', שאין לו כל קשר ישיר לבנק.

תובענה המוגשת כנגד צד ג' שאינו לקוח של הבנק, מבלי שמוגשת תובענה כנגד הלקוח עצמו בגין אותו חוב, ללא כל הסבר המניח את הדעת, מותירה תחושה וחשש, כי הבנק משמש "כלי שרת" בידי הלקוח, כדי שזה לא יצטרך להתעמת עם טענות הקשורות לעיסקת היסוד.